איך נעזור לילדים להתמודד עם אירועים לא קלים?

 

איך נעזור לילדים להתמודד עם אירועים לא קלים?

העקרונות של התמודדות עם ילדים דומים מאד לעקרונות שעליהם דיברנו לגבי מבוגרים.

קודם כל נזכור שלילדים (כמו לנו) יש חוסן טבעי שיעזור להם להתמודד עם מה שקרה, ולצאת מזה. רוב הילדים שעוברים אירועים – מצליחים לצאת מהם ואפילו להתחזק מההתמודדות. ההתמודדות מולידה כוחות ויכולות בנפש של הילד, ומצמיחה בו בשלות ובגרות.

כמו אצלנו המבוגרים, גם הילדים מתמודדים בזמן האירוע ע"י מנגנון "מלחמה או מנוסה", ובזמן האירוע יתכן שהילד נלחם, או יכול להיות שהוא ברח, או יכול להיות שהוא קפא ולא הצליח להגיב כלל. נקבל את מה שהילד מספר, ולא נשפוט את דרך הפעולה שלו. נקשיב לו מבלי לשאול "אבל למה עשית את זה?? למה לא עשית א-ב-ג?". גם אם מעשיו של הילד הפריעו לנו, יתכן שהוא נלחם בנו בזמן האירוע. נזכור שהוא לא התכוון לעשות משהו נגדנו, קרה אירוע לא קל, אירוע שהוא לא ידע איך להתמודד איתו, וזה מה שיצא לו. ניתן לדבר על כך עם הילד, אך עלינו לשים לב שאנחנו לא רוצים ליצור רושם שאנחנו שופטים אותו, או מעבירים עליו ביקורת.

כן אצלנו המבוגרים, נוכל לזהות גם אצל הילדים צורך פנימי לעשות משהו בעקבות האירוע. ננסה לאפשר להם ללכת עם הרצונות שלהם, עם הצרכים שלהם. ולחזק אצלם את היכולת לסמוך על עצמם ולעזור לעצמם.

חשוב לדבר עם הילדים על מה שקרה ועל מה שקורה. הילדים לעיתים חווים את האירועים באופן שאינו מובן להם עד הסוף. הם רואים דברים, שומעים דברים מסביבם (משיחות שלכם, או משיחות של ילדים אחרים, או משיחות אקראיות באוטובוס או בגינה), ואת מה שהם לא מבינים – הם משלימים בעצמם לפי ההבנה שלהם. לפעמים זה יוצא הרבה יותר מפחיד ולא מציאותי, מאשר האמת עצמה.

בשיחה עם הילדים נקבל כל רגש שהם יביעו, גם אם קשה לנו לשמוע אותו, גם אם כואב לנו, גם אם נראה לנו שזה לא שייך. כל רגש הוא לגיטימי. חשוב לתת לילדים את האפשרות להביע את עצמם, ואפשר תוך כדי השיחה איתם לתת שמות לרגשות שהם מביעים, זה עוזר להרגיש טוב יותר, כשאנו יודעים איך קוראים לרגש. נזכור גם שעם הזמן, באופן טבעי, העוצמה של הרגשות פוחתת.

איך נדבר עם הילדים?

נערוך איתם שיחה כשאנחנו רגועים יחסית. כדי שהסערה הפנימית שלנו לא תעבור אליהם.

בהתחלה נדבר על העובדות, על מה שקרה. קודם נשמע מהילד מה הוא יודע, נקשיב מבלי לתקן אותו (לפעמים אפשר לגלות מחשבות חשובות כשנותנים לילד לספר בעצמו). אחר כך נספר לו בקצרה מה קרה, באופן שמתאים לגיל שלו ולרמה שלו. ואז נשאל את הילד או הילדה מה הם חושבים? מה הם מרגישים? נאמר להם שזה טבעי שהם מרגישים כך. ונאמר להם שהם תמיד יכולים לבוא לדבר איתנו על זה: "תמיד תמיד כשמשהו מציק לכם- בואו לדבר איתנו, אנחנו רוצים לשמוע כשמשהו מציק לכם, ורוצים לעזור".

חשוב לזכור שילדים לפעמים לא יכולים לדבר על מה שקרה להם, ואז הם מבטאים את הקושי שלהם בהתנהגות. הקשיים עלולים לצאת בכל תחום: בשינה- קושי להירדם או רצון שההורים יהיו לידו בלילה, באכילה - חוסר תיאבון או תיאבון מוגבר, במצב רוח - רגזנות או חוסר סבלנות, בגמילה - ילד שכבר שלט בגמילה ופתאום מפספס.

עלינו לזכור שילדנו עבר אירוע לא קל, והתנהגותו היא כתוצאה מכך. ככל שנאפשר לו להגיב ולדבר על האירוע – זה יאפשר לביטוי העקיף להשתחרר. גם אם הילד לא מגיב השיחה שההורה פתח איתו נותנת לו אפשרות לדבר עם ההורה, ופותחת לו אפשרות לדבר על זה אח"כ, כשהוא יוכל לדבר יותר. זה פותח לילד אפיק אחר לטיפול בקשיים שלו.

ובנוסף יש אפיקים נוספים להקלה על מה שילדנו עבר: אמונה ותפילה – שיחת חיזוק ברמה המתאימה לילד, תפילה או תהילים – גם הם בוודאי עוזרים. דמיון מודרך הוא כלי שיכול לעזור לילדים רבים במצבים כאלו. וכל הכלים שהזכרנו קודם שעוזרים למבוגרים: יצירה, ציור, הומור, חברה, התעמלות, משפחה, עבודה רגשית.

מומלץ גם לשתף את הצוות החינוכי במסגרת הלימודית ואת הדמויות הסובבות את הילד בכך שהוא מתמודד עם משבר כלשהו, אין צורך לפרט כל מה שקרה, אך כדאי לשתף בקווים כלליים בכדי שהדמויות המשמעותיות לילד יבינו אותו ויתמכו בו.

תמיד כאן בשבילכם, השירות הפסיכולוגי החינוכי של עיריית מודיעין עילית