התמודדות עם אירועים
התמודדות עם אירועים
החיים מזמנים לנו הרבה אירועים, הרבה חוויות. חלקן נעימות וחלקן פחות נעימות. במאמר זו נדבר על התמודדות עם מצבי לחץ.
-איך אנחנו מתמודדים במצב לחץ?
יש לכולנו מנגנון התמודדות עם מצבי חירום, שנקרא: "מלחמה או מנוסה", כלומר: או שאנחנו נלחמים או שאנחנו בורחים. יש גם אפשרות נוספת והיא:
קפיאה, כלומר: קופאים ולא מצליחים לעשות כלום. אז במצב לחץ בני אדם יפעלו באחת משלושת
האפשרויות: מלחמה, מנוסה או קפיאה.
-מה קורה לאחר האירוע? אחרי שנגמר האירוע הקשה, המלחיץ?
פעמים רבות רק לאחר שתם האירוע המלחיץ – אנו מתפנים להרגיש ולחשוב על מה שקרה לנו
שם.. לפעמים רק אחרי האירוע אנחנו מתחילים
לרעוד, מתקשים לנשום, ומרגישים קושי גדול.
הכי חשוב- שנזכור שכל מה שאנחנו מרגישים הוא טבעי! זו תגובה נורמלית לאירוע הקשה שעברנו. הרגשות, המחשבות, ההיזכרות החוזרת באירוע שעברנו – זו הדרך של הנפש שלנו להתמודד עם מה שקרה. לפעמים נחווה שוב את מה שהרגשנו באירוע עצמו. לפעמים נחשוב על מה שקרה לנו, על מה שראינו, על איך שהגבנו, על תגובותיהם של אחרים באירוע. לפעמים אנחנו יודעים מה גרם לנו להיזכר בזה: עברנו באותו מקום, ראינו משהו שראינו בזמן האירוע, הרחנו ריח שהיה שם באותו זמן, שמענו צליל דומה לצליל שהיה באירוע. ולפעמים אנחנו גם לא יודעים מה גרם לנו להיזכר. נזכור - כל רגש שעולה לנו הוא לגיטימי. זה בסדר! זה לא קל, אבל זה טבעי ונורמלי.
-אז מה עושים עם זה?
קודם כל זוכרים שהקב"ה טבע בנו חוסן טבעי ויכולת התמודדות. רוב האנשים שעוברים אירועים קשים לא מפתחים טראומה. הם מתמודדים ומצליחים באופן טבעי לעשות מה שעוזר להם, ולצאת מהאירוע. רוב האנשים שהתמודדו עם אירועים קשים גם מרגישים שאח"כ הם יצמחו מזה. שההתמודדות עם האירוע הצמיחה בהם משהו טוב. לפעמים אנשים מגלים שכתוצאה מההתמודדות נפתחו בפניהם הזדמנויות חדשות, אפשרויות שלא היו קודם לכן. לפעמים מתחזקת תחושת חיבור לאנשים, והבנה טובה יותר של אנשים אחרים. לפעמים נוצרת חוויה של חוסן אישי מוגבר. או הערכה מחודשת ומלאה יותר של החיים. ותחום נוסף שמתחזק הוא האמונה - אנשים מדווחים שבעקבות התמודדויות לא קלות נוצרה בהם אמונה עמוקה יותר ומחויבות גדולה יותר, כמו שכתוב שכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ.
לאחר האירוע שעברנו אנחנו פעמים רבות נרגיש צורך לעשות משהו. הנטייה הטבעית שלנו מובילה אותנו לדברים שעוזרים לנו. כדאי להקשיב לאינטואיציה שלנו ולאפשר לעצמנו ללכת עם ההרגשה הפנימית הזאת.
לפעמים נרצה לדבר על מה שעבר עלינו. נרצה לספר את מה שחווינו, ואת איך שהרגשנו, את מה שראינו או שמענו. לפעמים אנחנו רוצים לספר זאת שוב ושוב. זוהי הדרך של הנפש לעבד את החוויה. כדאי למצוא מישהו שיוכל להקשיב לנו, ונוכל לפרוק את מה שעל ליבנו.
-מה זה עוזר לדבר על זה? הרי אי אפשר לעשות עם זה כלום!
קודם כל זה עוזר לא להיות לבד. להרגיש שיש איתנו מישהו שמסוגל להקשיב ולשמוע את מה שעובר עלינו. לפעמים זה עוזר כי כשאנחנו מדברים עם מישהו אחר - זה עוזר לנו להבין מה אנחנו מרגישים, מה אנחנו חושבים. עצם זה שאמרנו למישהו אחר,
ניסחנו מה עובר עלינו - עוזר לנו להבין את עצמנו.
לפעמים זה עוזר כי מישהו אחר יכול לראות את הדברים מנקודת המבט שלו, ויכול להראות (להאיר) לנו צדדים של העניין שאנחנו לא מצליחים לראות, כי אנחנו בתוך הסיטואציה. לפעמים לאדם אחר יש עצות שיכולות לעזור לנו בהתמודדות, ורעיונות מה לעשות כדי להרגיש טוב יותר, רעיונות שאנחנו לא חשבנו עליהם בעצמנו.
אחרי שנתנו לגיטימציה לרגשות ולמחשבות שלנו, מה עוד יכול לעזור לנו בהתמודדות?
לכל אחד יש דרכים אחרות שעוזרים לו, וכדאי לנסות מדי פעם דברים חדשים.
מה יכול לעזור? כל דבר שעוזר לנו להרגיש טוב, ושילוב של כל מיני תחומים ביחד:
- תפילה: כמו שאמרנו שכאשר מדברים על האירוע הקשה עם אדם אחר הדיבור עצמו יכול לסייע, על אחת כמה וכמה כשמדברים על זה עם הקדוש ברוך הוא. כמו שכתוב לא אירא רע כי אתה עימדי.
- התעמלות: ריצה, הליכה, נשימות. "נפש בריאה בגוף בריאי שני התחומים עובדים יחד ומשפיעים זה על זה..
- שכל: הבנה של מה שקרה: להבין בשכל מה קרה לנו, איך פעלנו, מה עשינו, איך זה קרה, ומה אפשר לעשות עם זה. כדאי לבחון את המחשבות שלנו: לפעמים יש לנו מחשבות שעוזרות לנו, ומחשבות שלא מועילות לנו. כיצד אפשר להגביר את אלו שעוזרות לנו ולהפחית את המחשבות שעושות לנו לא טוב? למשל: "לכולם לא אכפת" ננסה לבחון את המחשבה הזאת: האם זה באמת כך? האם יש בכל זאת משהו שלא מתאים לאמונה הזאת שלנו? מי זה "כולם"? האם יש בן אדם אחד שכן אכפת לו? אם כך אולי המחשבה הזאת לא נכונה, ובאה ומחלישה אותנו? מהן המחשבות שעוזרות לנו? מאיפה אנחנו מכירים אותן בעבר? מי אנחנו מכירים שעוד חושב כך?
- רגש: האירוע שקרה העלה בנו רגשות חזקים, ולפעמים רגשות סותרים. ארגון של הרגשות, הבנה שלהם, וקריאה בשמותיהם עוזרים להתמודדות. כל רגש שעולה הוא בסדר! דרך נוספת לעבוד עם הרגש היא דרך יצירה, כתיבה, ציור, נגינה, אומנות וכדי, כולן דרכים להבעת רגשות.
- משפחה: המשפחה שלנו היא עוגן, שיכול לתת לנו כוחות ותמיכה.
- אמונה: האמונה היא כוח התמודדות עצום! ה' שלח לנו את ההתנסות הזאת הספציפית בהשגחה פרטית, בידיעה שיש לנו את הכוחות להתמודד. ה' שמר עלינו באירוע, ושומר עלינו עכשיו. כמו שכתוב בתהילים, יקראני ואענהו, עמו אנוכי בצרה, שכאשר יש לאדם צרה והוא מתפלל לה' אז הוא כבר לא לבד וה' מצטרף אליו לצרה. כך כאשר אנו חווים אירוע קשה, עלינו לזכור שה' נותן לנו את הכוחות להתמודד. אפשר לדבר עם הרב על מה שקורה לנו, אפשר ללמוד, אפשר לשמוע שיעורים, או לקרוא, ואפשר לקרוא תהילים.
- חֶבְרָה: קשרים חברתיים הם משאב גדול של עזרה. אפשר לשתף בקשיים, לבקש עזרה, תמיכה. וגם לעזור לאחרים - זה דבר שנותן כוח בפני עצמן.
- דמיון: השימוש בדמיון, ביצירתיות, בהומור יכולים לעזור להתמודד עם משבר ועם קושי. לפעמים זה מרגיש "לא בסדר" לצחוק במצבים קשים. אבל הצחוק הוא אחד הכלים להתמודדות, כל עוד איננו צוחקים על מישהו אחר, ואיננו פוגעים באחר, ניתן להשתמש גם בהומור עם אנשים שזה מתאים להם. הוא חלק ממגוון הרגשות שלנו.
חישבו מה עזר לכם בעבר, כשהתמודדתם עם קושי - מה עזר לכם אז? איך אפשר להשתמש בכך גם היום?
במידת הצורך ניתן לבקש עזרה של איש מקצוע כדי להתמודד עם משבר. מספר שיחות אישיות, או בקבוצה - יכולות לעזור למצוא את המשאבים הפנימיים להתמודדות. לפעמים אנשים מחכים ולא פונים לעזרה כי הם אומרים "אני מסתדר", "אני מסתדרת", "יש לי כוחות"
ומחכים. ואז פונים לעזרה כאשר "הגיעו מים עד נפש". אנחנו רוצים להציע לפנות לעזרה עוד קודם לכן. יש לפעמים קשיים שמצטברים לנו בלב עד ליצירת הר- געש פנימי שמתפוצץ. אפשר לחפש את התמיכה והעזרה עוד קודם לכן. ואולי זה יועיל שהר הגעש לא יגיע לפיצוץ. הפניה לעזרה היא למעשה כוח שיש לנו - כוח לזהות את הקושי שלנו, ולעזור לעצמנו לפני שאנחנו נופלים.
עד עכשיו למדנו, איך אפשר לעזור לעצמנו במצבי לחץ. אחרי שאנחנו רגועים, הגיע הזמן לעבור הלאה ולדאוג להרגיע את הילדים שלנו, ועל כך, במאמר הבא.
שנשמע בשורות טובות!